Online-Bibliothek

II. Mardochaï Mochiach aus Eisenstadt.

[467] Dieser Pseudomessias war Peter Beer und Jost so gut wie unbekannt. Tobia Kohen, der Arzt, berichtet über ihn (im Kapitel über die Pseudomessiasse): הז ןינעבו השעש הגארפמ יכדרמ ’ר םכחה םשל אב אילטיא ץראב ותויהשכ ורמאב וילא ברקל םדא םוש חינה אלו םירפא ןב חישמ ומצע תא יתעמשו תבשל תבשמ תינעתב היה וימי בורו אוה שודק שיא יכ וגיוור םהרבא ר"הומכ םכחה וינעהו דיסחה ה"ה תמא ידיגמ יפמ ןתואב השעו םימי א"י תינעתב ןל רכזנה הזש י"ה םיריבגה ויחאו עגתשנש ותליחת לע חיכוה ופוסו ... תוליבט םיפלא המכ םימיה .ומלועל ךלה כ"חאו [467] Näheres berichtet über ihn Johannes v. Lent, laut Nachrichten von Wagenseil (in Schediasma historico-philologicum de Pseudomessiis, c. 7, p. 102 f., gedruckt zuerst 1683): Superest proximae memoriae nostrae, anni 1682, propudium ac dedecus Rabbi Mardochaï, Judaeus natione Germanus, ex urbe Eysenstadt, ab eruditione et vita austera inter suos inclytus, imprimis vero a vaticinationibus sacris, quas an te annos quinque Pragae, Nicolaiburgi aliisque in locis, non sine populi Judaici acclamationibus, palam jactavit, caeterum acerrimus vitiorum fuit reprehensor; unde ei et cognomen Mokiah (חיכומ). Itaque elatior factus, se Messiam esse dixit, nec jam salutari, sed quasi adorari se jussit. Crediderunt ei Judaei quotquot fere sunt in Italia ... Plurimi quoque in Germania ... Inventi tamen etiam sunt, qui graviter et libere recusaverunt. Ex Italia in Germaniam novus Messias reversus, iter Polonicum suscepit. Interim ex Rabbino intelligo, illum Pragae haerere. – Dann teilt v. Lent einige Züge desselben aus einem Briefe von Wagenseil an ihn mit, der ihn aus Neugierde aus weiter Ferne aufsuchen wollte und dessen Nachrichten also zuverlässig sind: Qui eum (Mardochaï) intuiti sunt, referunt: esse virum forma egregia, ingentem severitatem vultu prae se ferentem, simulantemque cum Deo familiaritatem et colloquia. Wagenseil erzählt ferner, was ihm ein befreundeter Jude über ihn geschrieben hat, auf dessen Aufforderung Mardochaï nach Italien gereist ist, und meint, daß dieser nur aus Furcht vor der Inquisition Italien verlassen und nach Deutschland zurückgekehrt sei: credo inquisitionis Ecclesiasticae metus illud solum vertere planum hunc coegit.

Das Schreiben eben dieses Juden an Wagenseil (das.) lautet der Hauptsache nach: דחא ידוהי היה יכ איבנל ומצע תא השע טאטש ןזייא רועמ יכדרמ ’ר ומשו זנכשאב תחא הנש הזו םיזנכשאה וב ונימאהו חישמ אוהש רמא כ"חאו םש םידוהיה ילע ווצ ךכ יכ אילטיאל אביש יכדרמ ’ר הזל יתבתכ וב ונימאה אילטיאל ... אב רשאכו ותוארל םיצור ויה םה םגש ינידאמ ריעל אב רשאכו .לודג דובכ ול ושעו חישמ אוהש םלכ ויהו ... םש םידוהיה לכ והולבק (םש) יתדמע ינאש (אנידומ) שיא אוהש יתיארו ותוארל םש ינא םג יתכלה .חישמ ותוא ןירוק דימ .ףושיכ השעמו האמוט השעמ וב יתרכהו ויתקדבו עגושמ אוה יכ וב ונימאי אלש םידוהיה לכל יתרהזהו ץוחל ונממ יתכלה רבדא אלשו םשמ ךליל יתרמא ... ילע האנש וליטהו ... הטוש ... יאנת ושע םנמא ... םולשל ינוחלש ךכ ןיב .חישמ לע דוע ילע תודע ונתי ... םחישמ לע ער רבדמ ינאש דוע ועמשי םאש יתכלהש ןויכו .םחישמ לע יתרבדש המ תוערה לכ יתישע ינאש יתאב יכ דע יתישע ןכו ... םחישמ לע ער יתרבדו יתרזח םשמ חרבו הז חישמ עגתשנ יניבו יניב .(?ךבשנא) ךבאווש ריעל אינולופל דריפמו דריפ דע אילטיאמ. Der Schluß lautet, daß die Juden Italiens dem Schreiber schuld an der Verrücktheit des Messias gegeben hätten, weil er ihm Pein verursacht, daß sie nach Ansbach (ךאבשנא) an die Gemeinde geschrieben hätten, ihn von da zu verjagen und sich keine Gewissensbisse daraus zu machen, falsches Zeugnis gegen ihn abzulegen oder ihn zu berauben, weil er dem Messias Unglück gebracht habe: םחישמ תא יתחשש ליבשב. Im Jahre 1683, zur Zeit, als v. Lents Buch gedruckt wurde, muß dieser Schwindel schon ausgespielt haben. 1682 ist also [468] der Ternimus ad quem. Der Beginn folgt aus anderen Nachrichten. Unter den Anhängern Cardosos wird ein יזנכשא יכדרמ genannt (in der Schrift שדק תבירמ). Ob es derselbe ist?

Mehreres erfahren wir über diesen Mardochaï aus Eisenstadt aus den Piecen des Halberstammschen Kodex A (Nr. 2, 3, 4, Bl. 7-15 und wiederholt Bl. 100-128), besonders, daß er mit dem Sabbatianismus in Verbindung gestanden hat. Dieser wertvolle Kodex enthält nämlich verrückte Apokalypsen dieses hirnverbrannten Pseudomessias. Fangen wir mit Nr. 4 an, weil der Name und die näheren Umstände darin unzweifelhaft verdeutlicht sind. Die Piece beginnt mit den Worten: אכלמד ןיאליע ןילימ אמלשאל ךל תיא אתשה רבכ םילאעמשי תנומא וילע לבקד יתבש הנה יכ ועד .אחישמ ףוסב הילע רובגלו הפילקה ינינע לכ תוארל ידכ הזל חרכומ היה ןישעמ םש הנשמ היהו הערפ לצא הלחתב היהש השמ םגו ... וישעמ הנשמ היה יתבש יכה ףוא.

Weiter heißt es, im Sohar (wenigstens in den םינוקת) sei schon auf Sabbataï Zewi hingewiesen. Er vermochte aber die Erlösung nicht zu vollbringen, weil er reich gewesen: ein anderer, der arm ist, müsse seine Sendung ergänzen. Dieser Arme, der viel Schmach erduldet, sei Mardochaï יתבשה הזש ליבשבו ףסוי ןב חישמ תמשנש ... הלואג וב שי אל ןכל רישע היה םיכחו ינע והיאד המשנ תפסות דוסב דוד ןב חישמב לגלגתת םכחז (תולבנ לכ לבוס יכדרמ ל"ר) ’ן’כ’ס’מ והיא קידצ ןמתד תומי אל דוד ןב חישמ ליאוהו .םילשורי אד ... ריעה תא טלמו ימיב ןכלו תמכ בושחו ינע אוהד ןיגב ... ףסוי ןב חישמ תמ רשאכ ... דחא רענ ול דלויש ןמזמ ... תולד היהי דוד ןב חישמ. Dieser arme Messias B. David Mardochaï wird genötigt sein, nach Italien bis Reggio zu gehen: ךליל ךרטצי רעצמ אלה ... רעצמ ?אוהה םוקמה תארקנ ךיאו .רחא םוקמל קידצ יכדרמ אילטיא ךליל ןוכה (תובת ישאר) ת"ר ןוניאד ... איה ינב בשייתי הנידמה תאזב דוע ובכעי םהש ןמזה ל"ר .וייגיר דע שדקה חורב שבלתי םשו ול ךליש דע וייגירב ותיב. Geflissentlich sei allen und selbst dem Messias verborgen gewesen, ob er der Davidische oder der Ephraimitische Messias sei: das gehöre mit zum Plane. Die Piece schließt mit den Worten: יפל יכ הז רבדב העט כ"ג הז דצמו היה אלו יתבש רובעב ול תיארנ איהש בשוח היה הארש הארמה ן"ר הארש המו דוד ןב חישמד תודיתע ול הארמ היה יכ תמא אלו היהי ךכו אוה ךכ ןויטבס רהנל יתבש ’ר ךליש (יתזע ןתנ) .אוהש םוקמ הזיאב ונל ןידע הלגתנ אלש אלא רבד םוש לע רבע

In diesem Mardochaï wird niemand den von Tobias Rofe und v. Lent beschriebenen Messias von Eisenstadt verkennen, und wir wissen nun, daß er Sabbatianer war, Sabbataï Zewi als Messias und Nathan Ghazati als Propheten anerkannt und sich mit seiner Familie in Reggio aufgehalten hat. Diese Piece scheint in Italien geschrieben zu sein.

Die vorangehende (mit Nr. 3 bezeichnete) ist entschieden von demselben. Sie beginnt: יראמ ושינכתא אפיצח אבלכמ ורמתסא אבלד ןימיחר ןיניעד. Es heißt dann, Sabbataï Zewi sei nicht tot; weil er vom Stamme Ephraim, also von Jerobeam ben Nebat, abstamme, habe er sich mit den Türken vermischen müssen, um Jerobeams Sünde zu sühnen, deren Reich bis 1676 dauern würde, von da an beginne die messianische Zeit: וילע םיבשוח םלוכ ךא תמ אל יבצ יתבש יכ ועד ןכלו והיאד ןיגבו ומצע תולגל ליחתמ אתשהו ... ןכ וניאו תמ אוהש ןיב היערזו אוהללחתי טבנ ןב םעבריד היערזמ םירפא טבשמ ךירטצא ,לאעמשי םהרבאמ קיפנד אמהוז אוהה ןקתל ... ם"וכע ךינפל היהי לאעמשי ו"ל ... לאעמשי ירקתאד ארב אוהה דילוהל .לאעמשי לש ותוכז טשפתמ ו"לת דע יכ ג"לתמ ו"ל ונייהו

[469] Eine Verfolgung von drei Königen über Israel werde der messianischen Zeit vorangehen, nämlich von Spanien, Frankreich und dem Kaiser, der anfangs freundlich gegen die Juden sein werde: תלתד לע ורזגש המ ןיכלמ תלתד הריזג איהה ל"ר ... ןורעתי ןיכלמ ... ןורהא ץק םהלש ת"רש רסיק תפרצ אינפשא םהו אשידק אמע אוה םג ויתחת םידוהי ול ויהו לארשי לע ךר םופ ול היהש רסיקח אשידק אמע לע ןישורג רזגי. Dieser Passus spielt offenbar auf die Vertreibung der Juden aus Oran durch Spanien (1669) und auf die Vertreibung aus Wien durch den Kaiser Leopold 1670 (o. S. 242 f.) an. Wo eine Verfolgung in Frankreich damals stattgefunden hat, ist mir nicht recht klar. Sollte damit die Verfolgung in Metz unter Ludwig XIV. gemeint sein? (o. S. 249). – Drei Jahre nach Sabbataï Zewis Tod (1679), heißt es dann, beginne die Erlösung und Sabbataï Zewi werde sich wieder offenbaren, und zwar in Mardochaï, der in der Christenheit das sein werde, was jener in der Türkei gewesen. Das alles gibt die Deutung einer Soharstelle: םינש ’ג אוהו הנש אוה חרי לכ יאתילת אחריב רמא אתביתמ ינב לכ ןובתי ם"ת יצחו ט"לת ונייה ... יתבש תתימ רחא יבצ יתבש רוזחי אנמז אוההבד ... אנמיהמ איערד הירבק וגל ’ת ’ר ’ש ’ב ’מ ךל ילע הובג רה לע םייקתי זאו ... ומצע תולגל היהש הוז םודאמ אב הז ל"ר המרגות שאר ותבש םודאב יכדרמ ומצע תולגל רזוח המרגותב שאר. Weiter heißt es, Mardo chaïs, des Davidsohnes, Verkündigungen würden nicht Lügen gestraft werden wie Sabbataïs; דודל םא םה וירבדש הז ליבשב וילע ובשחש ןויסנ וב השעא אל בזכא לח’ר ל’ש הינ’ב ינב’מ היה אוהש רשבמה לצא ובשחש ומכ םיבזכ הנורחא’ב יתב’ש ןושא’ר ערפמל תויתוא םהש רשבמ םהלש ת"ר יכדר’מ. Von seinem Verhältnis zu Sabbataï heißt es: םהיתובעות יתבב םילאעמשיל שורדל חרכומ היה יתבש הזלו עינכי יבצ יתבשש ליבשבו ... ןוא ןהכ אוההב ומצע שבלתהל ידכ ךכיפלו ... ןוה יתאצמ יתרשע ךא םירפא רמאיו ... ןוא ןהכ אוהה ינע אוה דוד ןב חישמ לבא ... רישע אלא ינע היהיש אצמת אל רומח לע בכורו. Sabbataï Zewi mußte seine Religion äußerlich wechseln, aber auch der Davidische Messias wird Esaus Kleider anziehen müssen, d.h. wird sich der Taufe unterwerfen müssen, was vielen sonderbar vorkommen wird (zum Teil nach Cardosos Theorie, o. S. 464): וב ועיגפי ונלש תונועח לכ ונלכ ןוע תא וב עיגפה ’הו ויהש תונוע לכ השעיו רוזחי אוהש (יבצ יתבש = י"ב חישמב) םירפוכה ולא י"ע ?הז היהי ימ י"עו התע דעו םדק ימימ ונל אוהש וילע ורמאי יכ ... הזבנ היהי זאו ... תוכלמל והורסמיש הישובלו ואגלמ בט ... ךכ תויהל ךירצ תמאבו רפוכו דמושמ ושע ידגב שבליו ושובלמ ףלחתי דוד ןב חישמ םגו ... שיב היליד םודא שובלב התע שבלתי ... ןבל שבלתהל ךירצ היהש המ יכ הז אוה ימ וילע ורמאי הזלו תוירבה יניעב הלודג אהימת הז היהיו םידגב ץומח םודאמ אב. Diese Piece schließt mit den Worten: והיאד השא = הליש אבי יכ דע רמתא ןיד ןיגבו אוהה םיחישמ’ה יתב’ש ’ר’ו יכדרמ ’ר ת"ר ןוניאד ח’ש"ר’ו’מ .התלגנ ימ לע ’ה עורזו דע ... אייוחל לטקי השרומ

Auch die Piece 2 ist als Produkt Mardochaïs von Eisenstadt zu erkennen. Sie beginnt: ארדד קדצ יפדר איזוגאד ןיחומ und bemüht sich anfangs nachzuweisen, daß R. Akiba nicht gemeint haben könnte, die zehn Stämme würden ganz verschollen sein. Sie würden im Gegenteil sich bald in ihrer Massenhaftigkeit und Glorie zeigen, und zwar im Jahre 1680: תנשב ליחתי הזו ם"ת. [470] Dann werden Verse auf die messianische Zeit gedeutet, einige auf Mardochaï (יכדרמ ’ר) מ"ר הזש ליבשבו ךליל ךירצ מ"רש ליבשבו ... ךלילמ להבנ אוה רעצה בורמ מ"ר הזש ליבשבו ... םינוקת תושעל (ימור) אתבויח אתרקל םירמואו מ"ר לע םיצצולתמ תצקש ליכשבו ... קתושו לכה לבוס !אוה הזבנו ינע אלה חישמ תויהל הצור הז וילע. Zum Schlusse deutet die Piece an, daß Mardochaï wegen der Pest in Deutschland verhindert war, nach einer gewissen Gegend zu kommen: התע אוה זלה בוכעה לכש ליבשבו שקבמ אוהו הברה ךכ לכ םיתמש זנכשאבש רבדה ליבשב הזל ןאכל אבל לכויש ולא םיתמ ליבשב סנ ול השעי ה"בהש אלפ השעת םיתמלה ול הארה. Die Pest wütete in Deutschland im Jahre 1678 und 1679 (vgl. die Einleitung zu Respp. םירפא רעש Anfang: ןמזב ח"לת תנשב רעצ לש םימי הפגמה). In einem dieser beiden Jahre ist die ungarische Apokalypse geschrieben.

Danach läßt sich beurteilen, daß auch Piece 5, eine nichtssagende, zu diesen Apokalypsen gehört, Anfang: הז אוה םירבד לש ןשרש הנה .הבושת. Sie spricht von der Pest םלועב רבדה הבריו und vom Jahre 1680 als Erlösungszeit. תנש ... ןברחל ב"ירתו ףלא ןמז אוה התע הנהו ם"ת. Sie scheint auch in Italien geschrieben zu sein; denn sie spricht von Juden, die gleich den Christen sprechen, sich kleiden und den Bart abnehmen: ןוניאד ומכ םנקז םיחלגמו םהישובלמבו םנושלב םיוגב וברעתא אשנ ינב .םה

Ziehen wir die Summe aus diesen langweiligen Zitaten, so ergibt sich, daß Mardochaï 1678 sich bereits als Messias geriert hat, daß er ein armer Teufel war, und daß er sich um 1680 in Italien und besonders in Reggio aufhielt. Er gedachte auch nach Rom zu gehen und, wenn gezwungen, sich taufen zu lassen. Aber wie Wagenseil berichtet, verließ er Italien aus Furcht vor der Inquisition. Seine Schwindeleien fallen daher in die Jahre 1678-1682; daher bei v. Lent ante annos quinque, von 1682 oder 1683 zurückdatiert.

Tobias Kohen Rofe (היבוט השעמ a.a.O.) bemerkt, daß viele bedeutende Rabbinen an Sabbataï auch nach dessen Apostasie und Tod geglaubt haben; er wolle sie aber nicht namhaft machen. םיבר וליפאו יתיצר אל רשא םשב םיבוקנה םילודגה םינברו ץראה ימכחמ והילע אכלמו ברל (יבצ יתבשל) היל ולבק םה םג םסרפל. Wir sehen es an dieser Erscheinung. Der Prediger Mardochaï von Eisenstadt durchzieht Mähren, Böhmen, Deutschland und Italien, predigt von S. Zewi und findet Zulauf. In Reggio hatte er sein Hauptquartier; dort war damals Benjamin Kohen Rabbiner, Jünger des Kabbalisten Mose Zacut; dieser muß ihn gut aufgenommen haben. Noch mehr: in Ms. Halberst. A findet sich ein Sendschreiben dieses Benjamin Kohen von Reggio (d.d. 1691) an den Rabbiner Heschel in Wilna, worin er den Pseudopropheten Nathan Ghazati (den sein Lehrer Zacut mit verdammt hat) als eine Autorität zitiert und die Zeit als eine bereits messianische bezeichnet (Bl. 111): ןתנ ’רהמ שודק הפמ ונל דגוה אתניכש המק רבכ יכ ןעי (י"ראה ינוקתב) םהב ןווכל ןיאש .תוניק רמולו ןברחה לע תוכבל ןיא הז רובעבו ... ארפעמ